מהי תחרה אירית?

היסטוריה של תחרה אירית

באמצע המאה ה-19 פקד את אירלנד רעב מתמשך. האיכרים האירים התפרנסו בעיקר מגידול תפוחי אדמה, אך בשנות 1845-1849 פתריה שגרמה לרקבון של עלי, גבעולי ופקעות של תפוחי אדמה הרסה את כל התבואה. אוכלוסיית אירלנד הצטמצמה ב-30% כתוצאה ממותם והגירתם של יותר ממיליון תושבים.

האנשים נאלצו לחפש פרנסה חלופית. עשיית חחרה נחשבה לעסק רווחי, אך השיטות המסורתיות של שזירה באמצאות סלילים ותפירה במחט דרשו השקעת זמן ועבודה רבים ולא הניבו רווחים גדולים. ואז מדמואזל רייגו דה בלנקרדיה המציאה שיטה לעשיית תחרה באמצעות מסרגה אחת. הדוגמאות שהתקבלו הזכירו מאוד את התחרה הונציאנית שהייתה באופנה בתקופה ההיא, אך עשייתה במסרגה אחת האיצה מאוד את הכנת התחרה. דוגמת תחרה שהכנתה דרשה קודם כ-200 שעות עבודה, נסרגה ב-20 שעות בשיטה החדשה. בשנת 1846 רייגו דה בלנקרדיה הוציאה לאור את הספר הראשון שהכיל דוגמאות לסריגת תחרה אירית.
הטכניקה החדשה התפשטה ברחבי אירלנד בזריזות מפתיעה, ועד מהרה משפחות שלמות הועסקו בסריגת התחרה. שיטה זו התאימה מאוד לייצור המוני. להבדיל מהסריגה הרגילה, סריגה אירית מורכבת מאלמנטים בודדים (עלים, פרחים וכו') שנסרגים בנפרד ולאחר מכן מחוברים באמצעות רשת סרוגה. שיטת סריגה שכזו איפשרה חלוקת העבודה בין מספר אנשים. כל סורג התמחה באלמנטים מסויימים לפי כישוריו, לכן סרגו כל בני משפחה – גברים ונשים, ילדים וקשישים. כל אחד תרם לפרנסתה של המשפחה. עקב התחרותיות הרבה סודות הסריגה נשמרו בקפידה, העבודות הוסתרו אם לבית נכנסו אנשים זרים.
אלמנטים מוכנים הועברו למרכזי התחרה בערים הסמוכות. במרכזים אלה אומנים מוכשרים ומנוסים הרכיבו מהם פריטי ביגוד ואביזרים מוגמרים – צוורונים, שמלות, מעילים ואף שמשיות.
תחרה אירית נמכרה בדבלין, לונדון, פריס, ניו-יורק וסן-פרנציסקו. פופולריות התחרה הייתה תלויה באופנה, אך בכל זאת היא נקניתה ברחבי העולם עד למלחמת העולם השנייה, שאחריה ביקוש למוצרי פאר ירד משמעותית.   

בימינו התענינות במשלוח יד זה הולכת וגוברת, וזאת הודות למעצבים רבים המשתמשים בתחרה אירית להכנת המודלים.
היום רוב המוצרים בתחום הטקסטיל – בדים סרוגים, שטיחים ורקמות – ניתנים לייצור על ידי מכונות. להבדיל מהם, תחרה אירית נשארת עבודת יד לכל דבר ורק אומן מנוסה יכול ליצור תחרה סרוגה – תכונה המקנה להערך מיוחד.

מידע על סריגת התחרה האירית

כלים וחומרים:
בחלק מהמוצרים משתמשים בחוטי פשתן. בעבר לא השתמשו בפשתן, כי לא היו חוטים באיכות מספיק גבוהה. לפעמים סרגו תחרה אירית בחוטי משי בגווני צהוב ושמנת, אבל השימוש בהם היה מוגבל. היום סורגים תחרה אירית בעיקר מחוטי כותנה, אך אפשר להשתמש גם בחוטי צמר ואקרילן. כמו כן רוב האומנים לא מגבילים את עצמם לגוונים של לבן וצהוב ומשתמשות בכל קשת הצבעים לביצוע עבודותיהם. לצורך עשיית תחרה אירית נדרשים חוטים בשלושה קוטרים שונים:
   - חוט עבה שישמש כבסיס לאלמנט (חוט הבורדון)
   - חוט בינוני להכנת האלמנטים
   - חוט דק לסריגת הרשת (חיבור האלמנטים)
תחרה אירית נסרגת במסרגה אחת. כיוון שבעבודה עם תחרה משתמשים בחוטים בעובי שונה, נדרשות גם מספר מסרגות בגדלים שונים.

מתחילים את הסריגה מהכנת האלמנטים מהם מורכבת הדוגמא. בדרך כלל סורגים בחוט בעובי בינוני מסביב לחוט העבה. את האלמנטים המוכנים מסדרים ומקבעים על דף נייר שישמש כשבלונה לתחרה העתידית. בשבלונה זו מציירים קווי מתאר של האלמנטים וקווים שלפיהם תיסרג הרשת המחברת. כל האלמנטים צריכים להיות מונחים כאשר החלק הקדמי מופנה כלפי מטה. לאחר מכן סורגים את הרשת המחברת בין כל האלמנטים.

מאמרים דומים

• שיעור בסריגת תחרה אירית - עלה
• סריגה אירית – שיעור 2 - תלתן
• סריגה אירית – שיעור 3 – פרח